קלמי נ' מי מודיעין בע"מ

פסק דין

1) לפני תביעה כספית.

להלן העובדות הצריכות לענין.

התובע השכיר דירה לדיירת (להלן: "צד ג") על פי הסכם שכירות מיום 23.7.04. תקופת השכירות החלה ביום 15.8.04. היה על צד ג' לפנות את הנכס ביום 1.8.08 על הסדר בין הצדדים שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 1.5.08. בהמשך התובע השכיר הנכס לשוכרים אחרים. השוכרים הודיעו לתובע כי אספקת המים לנכס הופסקה.

התובע פנה לנתבעת והתברר לו כי הדיירת שפונתה, צד ג', השאירה חוב אשר צבר ריבית והוצאות בגין אכיפה והגיע לסכום של 4,235 ₪.

התובע שילם את חובה של הדיירת על מנת שאספקת המים תחודש.

התביעה שלפני עניינה עתירת התובע לחייב את הנתבעת להשיב לו את הסכום ששילם בגין חובה של הדיירת, לטענתו תחת מחאה, בצרוף ריבית והצמדה ממועד התשלום ולחייבה בהוצאות לדוגמה.

2) התובע טען בכתב תביעתו כי נגבה ממנו סכום שלא כדין וכי הוא לא קיבל התראה במשך כל השנים כי הצטבר חוב. התובע צרף לכתב תביעתו בין השאר, את פניותיו לנתבעת עובר להגשת התביעה, פניות מהמועדים 26.7.09, 29.6.09 ו - 22.2.09.

כמו כן צרף לכתב תביעתו מסמכים שעניינם דרישה לתשלום חוב המופנים לתובע ולגב' סימה קלמי ברח' עמק דותן 71/9 מודיעין. דרישת תשלום מהמועד 1.5.07 וכן התראות לפני ניתוק מים מהמועדים 4.6.07, 19.11.07, דרישה לתשלום מהמועד 12.12.07, התראה לפני ניתוק מים מהמועד 24.1.08, פקודה לניתוק מד מים עקב אי תשלום מהמועד 23.3.08, פקודה לחיבור מים מהמועד 24.3.08, פקודה לניתוק מים מהמועד 28.8.08.

בנוסף צרף התובע לכתב התביעה את הסכם השכירות בינו לבין השוכרת, צד ג', מיום 23.7.04 לתקופת השכירות מיום 15.8.04 – 14.8.05, השוכרת אשר התגוררה לטענתו במושכר במועד הרלבנטי לחיובים. כמו כן צרף אישור בגין תשלום לנתבעת על סך של 4,235 ₪ וכן תדפיסי מצב חשבון אצל הנתבעת.

מפנייתו של התובע לנתבעת מיום 26.7.09 עולה בין השאר כי המשכירים קיבלו הודעה ביום 3.9.08 בגין ניתוק הספקת המים עקב אי תשלום חשבונות בין החודשים ינואר 2006 – יוני 2008.

עוד עולה מפנייתו כי לדיירת-צד ג' ניתקו המים במשך השלוש השנים האחרונות בהן התגוררה בנכס חמש פעמים, ולבקשתה חודשה אספקת המים. כמו כן באחת מהפעמים הגיעה השוכרת עם הנתבעת להסדר תשלומים לפיו שילמה השוכרת את אחד מהחשבונות. עוד עולה מפנייתו כי לטענת התובע עצם העובדה שהנתבעת הגיעה עם הדיירת – צד ג' להסדר, הדבר מלמד כי הנתבעת הכירה בשוכרת כמחזיקה בנכס האחראית לבדה על תשלומי המים.

התובע הפנה את הנתבעת בפנייתו אליה לסעיף 14 ב' לחוק עזר למודיעין (אספקת מים) תשנ"ו – 1995, המורה כדלקמן:

"... צרכן בנכס חייב לשלם אגרת מים המגיעה ממנו ממועד היותו לצרכן; נמכר הנכס, הושכר או הועברה החזקה בו לאחר, חייב המוכר המשכיר או המעביר כאמור או הנציג של כל אחד מהם, לפי העניין, להודיע על כך ... ; לא נמסרה הודעה כאמור תחול חובת תשלום האגרה בעד צריכת המים על המוכר, המשכיר או מעביר החזקה לפי הענין, ויראו כל אחד מהם כצרכן לענין הוראות חוק עזר זה".

התובע טען בפנייתו לנתבעת כי לאור הוראות חוק העזר הואיל והתובע – המשכיר, לא הסמיך ולא הודיע על חילופי צרכנים, הרי שהוא הצרכן, ולפיכך לנתבעת לא היתה סמכות להגיע להסדר עם השוכרת. משהגיעה הנתבעת להסדר עם השוכרת המשמעות על פי האמור בפניית התובע לנתבעת, כי הנתבעת יצרה מצב בו האחריות לתשלום החשבון חלה על השוכרת. התובע קבל בפנייתו כי הנתבעת נמנעה להודיעו על חובו, הגיעה להסדר עם השוכרת, תרמה לכך שסיפקו לשוכרת במשך שלוש שנים מים וגרמה ליצירת החוב.

התובע קבל בפנייתו לנתבעת גם בגין העובדה שלא העבירה החשבון על שם השוכרת.

מחוזה השכירות בין התובע לצד ג', סעיף 12 לחוזה, עולה בין השאר כי על צד ג' לשלם עבור שימוש במים. כמו כן עולה מסעיף 10 לחוזה כי למשכיר זכות לבקר במושכר ולבדוק את מצבו ואת דרך השימוש בו.

3) במהלך הדיון הוסיף התובע וטען כי הרישום בעיריה בשנת 2004 נרשם על שם הדיירת, בשנת 2006 עת הוקם התאגיד הועבר הרשום על שמו, ללא ידיעתו. הדבר הובא לידיעתו רק לאחר שנותקו המים עת הועבר המושכר לדייר החדש.

התובע טען כי הנתבעת פעלה שלא כנדרש עת הגיעה להסכם עם הדיירת בעת שהנכס רשום על שמו.

התובע טען כי הנתבעת אישרה לדיירת שלא לשלם במשך שנתיים וחצי ומשכך הוא נושא בתשלום ובסכום הפיגורים.